במשך שנתיים עשיתי כל מה אני יכולה כדי לחזק את ההסברה הישראלית, אבל ידעתי שבלי אנגלית לא אוכל להגיע גם לאלו שמחוץ למדינה, אז לא ישבתי והתבאסתי, החלטתי לחזור לתרגל את האנגלית שוב פעם ואפילו נרשמתי לקורסים כדי להצליח בזה. (מסתבר שאנגלית זה לא אופניים- 100 ב -5 יחידות בתיכון לא תופס פור לייף😉) היום אני שוב מרגישה בטוחה בזה סוף סוף כדי לתת גם שם בראש, פרגון היה מתקבל בברכה, אבל... מאז הסרטון האחרון אני נתקלת בגל של סתלבט על האנגלית שלי... תשאלו את עצמכם איך הפכנו להיות חברה שאיפה שצריך לפרגן אנחנו עוצרים לצחוק על האחר. אתם הופכים עולם כשזאת משימה באח הגדול ששמה לנו מראה בפרצוף ומחלקת בית לטובים יותר וטובים פחות... יוצאים מדעתכם פשוט, אבל לא מסוגלים לעצור לרגע ולהתבונן על הדבשת של עצמנו כשאנחנו עושים זאת בשגרה כאנשים בוגרים. אז זה לא מרגש אותי ולא מנהל אותי בזכות האמונה המלאה בדרך שלי. סתם הרגיש לי שיעור חשוב לכל אלו שנחרדים נוכח חרמות ושנאת חינם. אני לא מתפרנסת מזה וגם לא סיירת ההסברה שמורכבת כולה מאנשים שמלאים באהבת חינם והקרבה למען המדינה, בהם אני בוחרת להתמקד... בהם ובכמויות המפרגנים למינהם תודה עליכם שלכם, ציונה😉🇮🇱🫶🏼 @atmagazine 📸 @tal_abudi