זכות הבחירה הוא עלה לרכבת, אמא אבא ועוד 2 אחים ושלושה אחיות. ממרום גילו הצעיר החיים הם סוג של משחק. על הראש הכובע של אבא, ביד השנייה הוא מחזיק בתיק העגול בו שוכן הכובע בימים כתיקונם. עיניים גדולות, סקרניות בוחנות את העולם החילוני בסוג של תימהון מעורב באדישות. בסוף הם מצאו מקום לשבת, משפטים ביידיש שאף אחד חוץ מהם לא מבין ממלאים את חלל הרכבת, מתערבבים בבליל השיחות שהרכבת רגילה בהם ממילא בימים העמוסים של חמישי לפנות ערב. נדמה שמסלול חייו כבר נקבע מבלי שתהיה לו הבחירה בהם. מספיק לעקוב אחרי רצף אחיו , אחיותיו והוריו כדי להריץ את הסרט 20 שנה קדימה. היידיש והכובע כנראה עוד יהיו שם. הרכבת כבר בטח תהיה יותר מודרנית, העולם שמסביבו? טוב זו כבר תעלומה גדולה מדי.