אנחנו חיים בעידן של מידיות. של צפיות, של עוקבים, של משפיענים ומושפענים. לכי תמציאי לך דרך משלך כשהשאיפה הקולקטיבית היא להיות חד קרן שבעצם זהה לשאר חדי הקרן שכבר גם ככה קיימים. להמציא את הגלגל, להמציא את קיצורי הדרך, להמציא את עצמך מחדש, לחזור לשורשים. מה עם לחיות את הכאן והעכשיו? לשחק עם הקלפים שחילקו לנו בסיבוב הזה ולנסות להוציא מזה את המקסימום? בשקט ובסבלנות אני מחכה לתפקיד הבא שלי, הוא יגיע ואין לי שום ספק. אף אחד לא אשם - לא כוכבי הריאליטי ולא כוכבי הרשת ולא המלהקים ולא חברות ההפקה. לזכות בתפקיד שמשנה חיים זה כמו למצוא את האחד או האחת, כמו לגור בתל אביב בדירה משלך ולא בשכירות, כמו למצוא חניה בכחול לבן. ביצירה אין חוקים (בשביל ללהק דמות צריך שכל הכוכבים יסתדרו בשורה), בעסקים דווקא יש. זה כל כך קשה לעשות את ההפרדה בייחוד בתחום כמו עסקי השעשועים. יש חוקים ברורים ושמרניים שלא הולכים לשום מקום, השחקנים מתחלפים (תרתי) אבל המשחק הוא אותו המשחק, כדאי ללמוד את החוקים בסבלנות, להתאמן ולהשתפשף ובסוף גם מגיעים ההישגים. אם נתאמן מספיק נוכל לכתוב חוקים חדשים, מנומקים וברורים, נוכל לשבור חוקים ישנים. אבל לא ככה סתם, אלה תהליכים ארוכים חברתיים ותרבותיים שנזכה לחוות את האפקט שלהם רק בעוד שנים. אודישנים הם מחנה אימונים אין סופי שנמשך לאורך כל הקריירה. גם הסיפורים שנדמה לנו שהם סינדרלים וסינדרליות מודרניים עברו ועוברים את מחנה האימונים שלהם כל יום. העוקבים, הצפיות והלייקים לא יכולים להכתיב את הנרטיב, זה אשכרה נכנס לנו מתחת לעור ואנחנו חיים את המציאות שלנו לפי המדדים האלו. אלה חלק מהאודישנים שהגשתי בחודשים האחרונים ואני מאוד גאה בהם, את אף אחד מהם לא לקחתי אבל מאוד נהניתי מהדרך, אני גאה בעצמי ושום אלגוריתם לא ישנה את זה 💖