צביקה אהוב, קראת לי "מרי-לו שלי" ואני לעד אסירת תודה לך על כל ההזדמנויות שנתת לי. אתה שזור בחיי באין סוף דרכים ושירים מרגשים. חיבוק למשפחה ולכל אוהביך. לנצח תישאר עבורי המאסטרו הבלתי מעורער ואני מרי-לו שלך. תודה על הכל אוהבת, יעל השנים האחרונות היו מורכבות עבורך... כבר לא היית עצמאי וחזק כמו שאהבת להיות ובכל זאת.. נלחמת, תכננת, חלמת. צפיתי עכשיו בכתבה על ההצגה שיצרת ״ מרי לו״ והתרסקתי. וואהו. איזו מתנה נתת לי. איזו דרך מרגשת נפלאה ומיוחדת עברנו ביחד. זה התחיל בשיר שכתבת לי לפסטיגל בגיל 15, אחרי שהתקשרתי אליך בפחד ויראה כשעוד לא הכרנו ושאלתי אם תוכל לחבר לי שיר. ואתה- איש חרוץ שאין שני לו, מפיק-על ומוסיקאי בחסד ישר אמרת בטח! למחרת כבר הייתי אצלך בבית מול הפסנתר כנף שבסלון עם מילים מודפסות של מירית שם–אור, שהייתה גם אשתך - וביחד השארתם אוצר של קלאסיקות, יצירות שיישארו לנצח בפס קול המוסיקה הישראלית - וכמובן שהשיר שלכם זיכה אותי במקום הראשון. איך לא. הכישרון שלך להלחין מילים עבריות היה ייחודי ואין שני לך צביקה. אבל המפגש המשמעותי באמת שלנו היה באודישנים למחזמר מרי-לו בתיאטרון הבימה, שהתבסס על הלהיטים שלך. זמרות ושחקניות רבות חשקו בתפקיד הזה- זוכרת כמו אתמול את האודישן שלי... אני בת 21. נכנסתי לאולם האודישנים ולפני שולחן ארוך של מנהלים ויוצרים, יעקב אגמון ז״ל, הבמאי, הכוראוגרף, המורה לפיתוח קול, ואתה צביקה. (המשך בתגובה).