אני רוצה לסכם את ניו יורק אבל לצערי אין לי את הדרך. לא יודעת אם ומתי תהיה. אז פשוט אגיד שהיא כל פעם מותירה אותי פעורת פה. הרגשת הכל עם הרגשת כלום ביחד. הרגשת עוצמה עם הרגשת ריק. הרגשת זרות עם הרגשה של קבלה. הרגשה של מבינה הכל עם הרגשה שאת מבינה כמה שאת לא מבינה. הרגשה של ביחד עם הרגשה של לבד, ממש נותן תחושה של שגרה. ובעיקר של מה זה משנה. כי בתל אביב אני יודעת לעשות הכל. זו לא חוכמה. אבל להיות במקום זר זה כל מה שאת יודעת שאת מפחדת ממנו וכל מה שאת לא יודעת שאת מפחדת ממנו. שזה עוד יותר מפחיד. אבל למדתי פה שפחד זה רק רגש מלמד והוא לא היה שם אם הוא לא היה אומר שאני רק באמצע הדרך למקום מעניין לי. פחד הוא לא שלילי וגם לא חייב להתגבר עליו. אלא רק להבין שהוא רגש חיוני למסע משמעותי. איפה שלא נפחד (ולו מעט) - לא נצמח. תחשבו על זה. אז אני חושבת שצמחתי פה קצת. כי ממש ממש רחוק מהבית, בשעות הפוכות, לבד, משהו אחר נפתח. את מתרגלת את כל הדברים שאת בארץ, רק באקסטרים. כמו העיר הזאת. וכל עיר תעשה לנו משהו. אבל תמצאו את זו שתרגיש אתכן ושתשאיר לכן טעם של עוד גם אחרי 3 שבועות. לא כולנו נהנות מאותן דברים. מניו יורק. מלבד. אבל אני לא קוראת לכן לעשות אותו דבר. אני קוראת לכן לפחד ולעשות. ניו יורק זה רק המשתנה. המשתנה האהוב עליי 🗽✨🚕🍦